הטוב:
– מוי כיף!
– כיף לבד.
– כיף עם עוד 11 חבר'ה.
– הכי כיף עם Rocket Launcher.
– הרבה דם/GORE.
– Downloadable Content
– רק 10$.
הרע:
– אין TUTORIAL.
– אין SPLIT SCREEN (שמועה שיהיה ב-DLC הקרוב).
– שליטה מסורבלת.
– ממכר בטירוף.
לדעתי אחת הבעיות כיום בקנית משחקי וידאו היא הערך הבידורי שהמשחק נותן לשחקן לעומת ערך ההשקעה. זה כמו ללכת לסרט בקולנוע. איך שלא תסתכל על זה רק נכנסת ואוטומטית יצאו לך 35 שקל מהכיס – לא משנה אם הסרט היה מאפן או שהחברה גררה אותך לראות "הר-ברוקבק". הכסף הלך ובהחלט לא חסרים סרטים שלא שווים את מחצית הסכום. גם במקרה של משחקי המחשב התפוח אינו נופל רחוק מהעץ. לא מכבר הרגשתי שאפילו אחרי שהזמנתי דרך האינטרנט ב-200 שקל במקום המזל-שהשאירו-לי-כליה-ספיר 440 של היבואן, המשחק לא היה שווה את הדיסק שנצרב עליו. כמעט כל המשחקים עולים אותו דבר אבל מעטים הם אלו שמחזירים את מלוא ההשקעה שלך. Crash Commando הוא ללא שמץ של ספק אחד מאותם בודדים.
סטודיו קטן בשבדיה של 5 איש בשם EPOS מביא לנו ובלעדית ל-Playstation Network משחק מטריף וממכר כהוגן שיגרום לכל מושבעי המגסון והמגה-דרייב להרגיש בבית. CC באופן לא מפתיע בכלל הוא סוג של הכלאה בין חיילי קומנדו (דה) והמשחק Worms רק בלי התורות, תנועה חופשית והרבה יותר דם. תפקידכם מתחיל ומתסיים בלעופף על גבי Jetpack ולירות, לפוצץ, להשמיד, להכחיד ולטבוח. במה? בכל מה שזז. זוהי כל מהותו של המשחק – ואם תשאלו אותי – כיף טהור בבסיסו הפשוט והמהנה ביותר. לא עלילה מסועפת. לא מתח שנבנה עם הזמן ולא בלבולי שכל של קטעי מעבר לא קשורים. רק בחר לך נשק ותתחיל לכייף.
רצוי לציין שמבחינה חזותית, ה-10$ האלו נראים נפלא על המרקע. בשביל סכום כה זעום ורק שנת פיתוח אחת, המראה הכללי משביע רצון ונעים לעין. עולמו של המשחק בנוי בסגנון פלטפורמה דו-מימדית כמו בימים הטובים של Dave ו-Shinobi רק "מרונדר" ב-P720. אך יחד עם הסגנון של פעם מגיע גם טאץ' של חדש. תוספת מגניבה של המפתחת היא מפות דו-צדדיות. כל מפה במשחק מתפקדת בתור שני עולמות שדה קרב שונים המקושרים זה לזה באמצעות מנהרות, דלתות וכו'. המשחק אומנם מתנהל בשני מימדים בלבד, אך ניתן ביתר קלות להסתכל לעומק ולהבחין במתרחש בעולם המקביל ובזמן אמת. דגש נוסף ששמו המפתחים המהווה ערך בידורי בלתי נפרד וראוי לשבח הוא מה שנקרא בלעז Excessive Gore – גופות של החברים שלכם שמתפוצצות מגניב על המסך. גם בפעם המי יודע כמה שראיתי מישהו מקבל פגיעה ישירה מ-RPG, זה עדיין משעשע למדי לראות אותו מתפרק לגורמים ונעלם בענן של דם.
את ההרס החורבן וההרג תוכלו לגרום להנאתכם באמצעות כלי המשחית הבאים:
נשק מרכזי: רובה צלפים, משגר רימונים, רובה ציד, רובה לייזר, רובה סער וכמובן משגר הטילים.
נשק חלופי: אקדח, סכין, רימונים, מוקשים וחומר נפץ C4.
נשק-על (חבויים בכל שלב): מיני-גאן ורובה פלזמה.
עמדות נייחות: טיל שיוט ותותחים היורים מצד אחד של המפה אל צידה השני.
כלי רכב/דריסה/פריצה: טנק וג'יפ.
אין צורך 'לפתוח' או 'להרוויח' אף אחד מהמוזכרים לעיל. פשוט לבחור לפי העדפה אישית וישר "לקפוץ למים העמוקים". כאן המשחק מעט לוקה בחסר. אין מדריך (Tutorial) המסביר כיצד לשחק והשליטה אף מעט מסורבלת לטעמי. בתנועת הקומנדו שולטים באמצעות הסטיק השמאלי, כיוון הנשק עם הימני ואילו ירי ושימוש ב-Jetpack באמצעות לחצני 'הכתף'. הבחירה הטבעית כאן לדעתי הייתה צריכה להיות כמו ב-Gamepad של פעם כשלא היו סטיקים. ללכת ולכוון עם סטיק אחד או D-PAD ולירות עם לחצני הצורה. זהו בלאו הכי ממש לא מאחד המשחקים האלה שצריך בשבילו דיוק של פיקסל על פיקסל. לעמוד ולהתחיל לכוון פירושו מוות וודאי כש-11 חבר'ה מעופפים סביבך ללא הרף. ובכל זאת, תבנית השליטה שנבחרה עבורנו לא כזאת נוראה ברגע שמתרגלים לרעיון. 4-3 משחקים אחרי ששחטו לי את הצורה ב-'במולטי', קצת אימון 'בסינגל' ורוב אלה שעשו עלי דאווינים התחילו להצטער שפתחו בכלל את הטלוויזיה.
במצב משחק לשחקן היחיד אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלקבל תחושה כללית של המשחק וקצת Trophies בדרך. "המשימות" בנויות כך שכל פעם צריך להרוג מס' עולה של חיילי אויב בדרגת קושי תלולה ובזה זה נגמר. אך אל חשש, המולטי-פלייר הוא איפה שהכיף האמיתי מתחיל. לרשותכם 3 מצבי משחק: Deathmatch, Team Deathmatch ו-Objective. השניים הראשונים מוכרים לכולם ומביאים לכם הישר לצלחת ערימה של אקשן ופיצוצים בצורתם הגולמית. אין צורך בבישול או מזלג, אפשר לאכול ישר עם הידיים. במצב ה-Objective לעומת זאת, דברים נהיים קצת יותר מאתגרים. על קבוצת חיילים לשבת ולשמור על 9 נקודות במפה בעוד הקבוצה השנייה מנסה לפרוץ פנימה ולהשמיד מטרות מסויימות. כאן תצטרכו להביא לידי ביטוי את כל מה שאתם יודעים, שבמקרה הזה מסתכם בלעוף, לדרוס ולהשמיד, רק מומלץ בתיאום עם שאר חברי הצוות. מיותר כמעט לציין, שהאפשרות לדבר עם כולם קיימת גם כאן וגם הפעם האזנייה של Sony ידה על העליונה.
אני חושב שהיופי במשחק הזה הוא שכמה שהוא שטותי ופשוט, כך הוא מהנה. יצא לי לנחות עם טנק על ראש של איזה אחד והגופה שלו נכתשה לגזרים. אני לא יודע מה איתו אבל אני בהחלט צחקתי. אחד אחר ירה עלי עם המשגר רימונים, פספס, פגע בקיר וחזר אליו. הוא התפוצץ לרסיסים ואני סתם נותרתי משעשע. העניין הוא שלא תראו דבר כזה קורה פעם פעמיים. יש 12 איש במקביל בתוך חדר וכמעט בכל רגע נתון אחד יורה, השני עף, השלישי נדרס והרביעי ז"ל. יכול להיות שהנוסחה פה היא פשוט עודף GORE ממנו נהנה המשחק ועבדכם הנאמן. יכול להיות שאני סתם סדיסט אבל מה שבטוח אלו בין ה-10$ הכי משתלמים שהוצאתי בחיי.
גזר דין:
– הרבה הנאה בלי שטויות מסביב.
– DLC מובטח ובתקווה שגם SPLIT SCREEN.
– בקושי 40 שקל.
ציון:
92.
גיל פלקוביץ.
חדשות, ביקורות וכתבות על תעשיית המשחקים 